משכיל לדוד, שמות י״ג:י״ט

1 השבע השביע השביעם וכו׳ אע״ג דקי״ל דברה תורה כלשון בני אדם ותדע דבהך קרא גופיה כתיב פקוד יפקוד ולא פיר״שי ולא מידי עם היות דבמדרש פירשו בו בכמה פנים משום דאין זה הכרח לפשט הכתוב דהנהו דדרשי במדרש איכא למימר דסברי כמ״ד לא אמרי׳ דברה תורה וכו׳ ואנן קי״ל כמ״ד דברה תורה וכולי וא״כ מ״ש הכא דמייתי רש״י הך דרשה מ״מ נר׳ דשאני הכא דקרא גופיה צווח דרשוני וחיו דאטו אנן מי לא ידעינן שהשביעם יוסף זיל קרי בי רב בפ׳ ויחי ומ״ט הוצרך הכתוב לומר הכא כי השבע וכו׳ א״ו היא גופה קמ״ל קרא ויקח משה וכו׳ לפי שהשבע השביע וכו׳ כלו׳ השביעם שישביעוהו לבניהם ולכך חלה אותה השבועה גם על אלו הדור האחרון היוצאים ממצרים דאי לאו הכי אלא שלא היתה השבועה אלא לאותו הדור אם הם יצאו וכדמשמע פשט הכתוב לא היה מוכרח משה לבקש את יוסף ולעשות המצאות ע״י שם להעלות ארונו כמ״ש ז״ל א״ו שהשבועה חלה גם עליהם והיה מוכרח להעלותו ומ״ש ולמה לא השביע בניו וכו׳ הכי פירושו מכיון שהיה יודע יוסף או שהיה חושש שהם לא יצאו ממצרים אלא בניהם אחר כמה דורות ולכך השביעם שישביעו וכו׳ ואפשר שבין כך יאבדו עצמותיו ולא ידעו מקום מנוחתם א״כ למה זה היה מטיל עצמו על הספק הו״ל לעשות כמו יעקב ובשלמא לאחיו לא היה לו יכולת לצוות עליהם אבל הוה מצי להשביע ולצוות לבניו ומשני לפי שידע שלא יניחום:

2 והעליתם וכו׳ לאחיו השביע כן וכו׳ לכאורה הם דברים מיותרין שגם אנו יודעים שלאחיו השביע שכ״כ בהדיא בפרשת ויחי וגם רש״י כבר כתבו לעיל והכא לא הול״ל אלא למדנו שאף עצמות וכו׳ שנאמר וכו׳ אלא נראה דכוונת הר״ב ז״ל דאע״ג דבפ׳ ויחי בצווי יוסף לא כתיב תיבה זו דאתכם א״כ מנ״ל שכך אמר להם לכך כתב רש״י לכי תידוק תראה דלאחיו השביע כן שהרי בפ׳ כתוב שם פקוד יפקוד אלהים אתכם וב״פ ל״ל אלא חד על פקידת הגאולה לבניהם וחדא פקידה לדידהו דוקא שהקדוש ברוך הוא יעלה עצמותיהם ליקבר בארץ. ונראה לי דהבטחה זו מצינו בל׳ הכתוב בירידתם למצרים דכתיב ואנכי אעלך גם עלה והתם פירש״י אעלך הבטיחו להיות נקבר בארץ. ואיכא למידק לפי פירושו מאי גם עלה אלא הענין דקאי על בניו היורדים עמו למצרים וה״ק גם עלה לשאר השבטים ויוסף ידע זה אבל חשש דהבטחה זו אינה אלא על היורדים עם יעקב למצרים והוא אינו בכלל לכך הוצרך לצוות להשביע שישאוהו משא״כ שאר השבטים שלא הוצרכו לזה דסמכי על הבטחת הקדוש ברוך הוא ויעקב הוצרך להשביע שישאוהו מיד שזה לא היה בכלל ההבטחה וז״ש יוסף פקד יפקוד אלהים אתכם כאשר דבר לכם גם עלה והעליתם גם את עצמותי וזהו שרמז רש״י כאן באמרו לאחיו השביע כן שאף על פי דהתם לא כתיב אלא והעליתם את עצמותי מזה ולא כתיב אתכם כמו הכא מ״מ לכי תידוק כבר כתיב כן. ומ״מ ק׳ דהא ודאי מלת והעליתם א״א לפ׳ על השבטים עצמם שהם אינם מעלים שהרי מתים היו אלא ודאי קאי על בניהם הבאים אחריהם במקומם וא״כ מלת אתכם נמי צריך לפרשה על הבנים ומהיכן למדנו מתיבה זו שאף עצמות השבטים העלו. ועיינתי במכילתא ומצאתי בל׳ זה והעליתם וכו׳ שומע אני מיד ת״ל אתכם כשתהיו עולים ומנין שאף עצמות שאר השבטים העלו עמם ת״ל מזה אתכם ע״כ משמע דתיבת אתכם מתפרשה שפיר על הבנים כדאמרן ודרשה דעצמות השבטים משמע דנפקא ליה מתיבת מזה והכי איתא בהדיא בילקוט ת״ל מזה אתכם ז״ה תרי עשר אבל רש״י בהדיא קאמר ת״ל אתכם ויש ליישב דמלת והעליתם הוא מבנין הפעיל וה״ק יוסף לאחיו אתם ע״י שתשביעו לבניכם תגרמו שהדורו׳ האחרונים שיהיו בזמן הגאולה יעלו עצמותי מזה אתכם כלו׳ עם העצמות שלכם והכל מל׳ השבועה שהשביע יוסף ואת אחיו: